הטבילה

למענה הלכתי לשאלות בטהרת המשפחה: 052-3003227

זמן הטבילה

מן התורה, נדה טובלת לאחר שבעת ימי נידותה, אור ליום השמיני. זבה טובלת ביום השביעי לספירת הנקיים."בנות ישראל החמירו על עצמן" שכל הנשים בימינו נידונות כזבות, וצריכות שבעה נקיים.
לפי זה, ניתן היה לטבול מבוקר היום השביעי לספירת הנקיים, אולם בגלל שתי גזרות חכמים (גזרה "שמא תראה ותסתור" וגזירה משום "סרך ביתה"[1]) אין אשה טובלת אלא בלילה, לאחר צאת הכוכבים של היום השביעי לספירתה[2]. גם אם דוחה טבילתה ליום אחר, טובלת אחרי זמן צאת הכוכבים.

אולם, במספר מקרים הקלו הפוסקים והתירו טבילה ביום השמיני, ולעיתים אף ביום השביעי:

• אונס - היתר טבילה ביום השמיני
  במקרה של אונס כללי (למשל: הפסקת חשמל במקוה שאי אפשר לטבול בחושך, וכן ישוב שאין בו מקוה ונשים חוששות לנסוע בלילה לישוב אחר כדי לטבול שם), התירו הפוסקים לכתחילה לטבול ביום השמיני[3]. היתר זה קיים בתנאי שהאשה תחזור לביתה אחרי צאת הכוכבים, או שבעלה יחזור לאחר צאת הכוכבים, או שתחזור קודם אך עד צאת הכוכבים לא תודיע לבעלה שכבר טבלה.
  בדרך כלל עוסקים הפוסקים בדוגמאות של אונס כללי[4], כדלעיל. אולם, אשה שמסיבה אישית לא הצליחה להגיע למקוה אור ליום השמיני, אין לה היתר לטבול ביום השמיני.
  אף על פי כן, אם החליטה לדחות טבילתה מחמת צניעות, כדי שלא יראו ילדיה שהיא חוזרת מטבילה, יש מהפוסקים שהתירו לה לטבול ביום השמיני, ואף כאן תמתין מלהודיע לבעלה, כאמור לעיל[5].

• אונס - היתר טבילה ביום השביעי
  1. כשלא תוכל לטבול זמן ארוך
  יש מהפוסקים שכתבו, שאם בעל ואשה נוסעים יחד לזמן ארוך למקום מרוחק שאין בו מקוה, ואם לא תטבול ביום השביעי, לא תמצא מקום לטבול, רשאית לטבול אף ביום השביעי. וכן בכל אונס מתמשך, שאם לא תטבול ביום השביעי לא תוכל לטבול במשך זמן ארוך, התירו הפוסקים טבילה ביום השביעי[6].
  אף בזאת, תסתיר טבילתה מבעלה, ובכל מקרה ינהגו באיסור ביניהם עד צאת הכוכבים.
  2. מקום מרוחק, טבילה בליל שבת
  אשה המתגוררת במקום בו אין מקוה וצריכה לטבול בישוב סמוך, אם חל ליל הטבילה בשבת ואינה יכולה להגיע למקוה, התירו לה חלק מהפוסקים לטבול ביום השביעי "סמוך לחשיכה", בזמן שתספיק להגיע לביתה בערב שבת לפני כניסת שבת[7]. אף כאן, לא תפגש עם בעלה אלא לאחר צאת הכוכבים.
  3. כלה ערב חופתה
  לכתחילה, כלה תתחיל לספור את שבעה הנקיים לפחות שמונה ימים לפני החופה (למשל, אם החופה אור ליום רביעי, תעשה הפסק לכל המאוחר ביום שני בשבוע הקודם, כדי שתוכל לטבול אור ליום שלישי). אולם, אם לא הצליחה לעשות הפסק אלא שבוע לפני חופתה, התירו הפוסקים שתטבול ביום השביעי, ובתנאי שהחופה תהיה לאחר צאת הכוכבים[8].
  
  

דחית טבילה

נכון וראוי שתטבול האשה מיד בסיום שבעת הנקיים ולא תדחה את טבילתה[9].
אם רוצים בני הזוג לדחות את הטבילה (ולא מחמת סיבות של מה בכך), יכולה האשה (בהחלטה משותפת של שניהם!) לטבול במועד אחר[10].
גם אם ידוע מראש שהאשה לא תטבול בסיום ספירת הנקיים, מומלץ לסיים את שבעת הנקיים ולהמתין עם הטבילה (ולא לעכב את תחילת הספירה והבדיקות). אשה שסיימה לספור את שבעת הנקיים וטרם טבלה, אינה צריכה להמשיך ולבדוק עד שתטבול (בשונה מכלה, שדינה יבואר במקום אחר).
גם כשבעלה לא נמצא בבית בליל הטבילה המתוכנן (אלא משרת בצבא וכדומה), עדיף לסיים את ספירת הנקיים. אם רוצה, יכולה להמתין ולטבול רק בלילה הסמוך לחזרתו[11]. אם בכל זאת טבלה, יש שחששו לפגיעתן של רוחות רעות, וייעצו לאשה שתניח בלילה סכין תחת הכר, עד שישוב בעלה[12].

טבילה בשבת וביום טוב

הכנות לפני
הטובלת בליל שבת צריכה לסיים את הכנותיה ביום שישי[13].
לאחר שמסרקת את השיער תקבץ ותאסוף אותו בסרט או בקשת (אך לא בגומיה דקה), בצורה שלא יסתבך מחדש ולא יתלשו שיערות כאשר תפתח אותו במקווה. בשבת, לקראת הטבילה, תפתח את השיער ותפזר אותו בעזרת אצבעותיה אך לא בעזרת מסרק (אפשר להשתמש במברשת שרגילה להסתרק בה בשבת)[14]. אם בכל זאת אספה את שערה בגומיה וקשה לה לשחררה, רשאית לקרוע את הגומיה ואף לחותכה בעזרת סכין. לפני הטבילה צריכה לחזור ולבדוק את עצמה בראיה ובמישוש הגוף[15].
רצוי להשתדל ולטבול לפני סעודת השבת, כדי שלא יכנסו דברים חוצצים בין שיניה וכדי שלא ידבק בידיה אוכל. אם אינה יכולה, תקפיד בסעודה שלא לאכול מזון העלול להיכנס בין השיניים, ובכל מקרה, תנקה ותחצוץ את שיניה לפני הטבילה[16].

טבילה בשבת
דעת השולחן ערוך היא שמותר לאשה לדחות טבילתה לליל שבת, גם אם היתה יכולה לטבול קודם לכן. ואפילו דחתה את טבילתה וגם בעלה אינו בבית, מותר לה לטבול בליל שבת[17].
הרמ"א מחמיר, ומתיר לכתחילה לטבול בליל שבת רק בשני תנאים:

• כאשר שבעת הנקיים הסתיימו בערב שבת, ולא קודם לכן.
• כשבעלה בבית.

בדיעבד, גם לדעה זו, אם דחתה את טבילתה מיום חול לליל שבת ובעלה בבית, מותר לה לטבול בליל שבת[18].

הטובלת בליל שבת, לכתחילה תטבול במים פושרים[19]. בדיעבד, אם הגיעה למקוה ורואה שהמים בבור הטבילה חמים, תטבול, ותסמוך על המתירים לטבול בחמים גם בשבת[20]. ויש שהתירו לאשה להקדים ולטבול במים חמים אחרי השקיעה ולפני זמן צאת הכוכבים, ולהקפיד להגיע לביתה אחר צאת הכוכבים[21].

הטובלת בשבת צריכה להיזהר מאוד מאיסורי שבת:

• אם יש לה צמה, תקפיד לסותרה לפני שבת. אם לא סתרה קליעתה, תפתח את הגומיה המחזיקה את השיער ותנער ראשה עד שתתפרק הצמה[22].
• תפריד שערותיה ותסרוק לפני שבת. ואם לא הפרידה, תפריד באצבעותיה[22].
• לא תתקלח או תשטוף גופה במים חמים[23]. אם מרגישה צורך לשטוף עצמה, תכנס לבור הטבילה ותעביר ידיה על גופה ואחר כך תטבול.
• תקפיד לא לסחוט את המגבת[24].
• יכולה להתנגב כרגיל, ותקפיד שלא לסחוט את שערה[25].
• לא תסתרק במסרק אלא במברשת רכה המיועדת לשבת[22].
• לא תקלע צמה. רשאית לאסוף את השיער על ידי גומיה רחבה או תפס מתאים[22].

הדלקת נרות: הטובלת בליל שבת יכולה לסיים את כל ההכנות בביתה, להדליק נרות שבת בזמן, ואחר כך ללכת לטבילה.
אם רוצה להמשיך ולהתכונן במקוה, יכולה להדליק נרות לאחר זמן פלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה), ולהתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה. כך רשאית לנסוע למקוה ולהמשיך שם את ההכנות (כמו סירוק וכדומה) עד כרבע שעה לפני השקיעה.
כמו כן, יכולה ללכת למקוה מוקדם, ולבקש מבעלה שידליק במקומה נרות שבת בברכה[26].

טבילה ביום טוב
הטובלת בליל יום טוב, יש מתירים שתטבול לכתחילה במים חמים. נשים אשכנזיות, לכתחילה תטבולנה במים פושרים[27], אך גם אם מי הטבילה חמים, מותר לטבול בהם[28].

טבילה בזמנים מיוחדים
בליל יום הכיפורים ובליל תשעה באב לא תטבול, הן משום איסור רחיצה, והן משום שאינה יכולה לשמש בהם[29].
תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, יש מתירים לטבול ולשמש בליל שבת ויש אוסרים[30].
אשה בימי אבלות שבעה לא תטבול[31], שהרי אבל אסור ברחיצה ובתשמיש (ויש אוסרים גם בחיבוק ונישוק). אולם, אם הבעל אבל, רשאית אשתו לטבול, כדי להיות מותרים בשאר ההרחקות[32]. לדעת הרמ"א[18], לא תטבול בליל שבת.

[1] כמבואר לעיל בשיעור "מבוא - השתלשלות הלכות נידות וזבות - המשך".

[2] זמן צאת הכוכבים הוא כ-20 דקות אחרי השקיעה.
סימן לתזכורת זמן הטבילה: באותו יום בשבוע בו בדקה אשה את בדיקת הפסק הטהרה, בשבוע שלאחריו טובלת לאחר צאת הכוכבים. לדוגמא: אשה שבדקה בדיקת הפסק טהרה ביום שלישי לפני השקיעה, תטבול ביום שלישי הבא לאחר צאת הכוכבים (ליל רביעי).

[3] שולחן ערוך, סימן קצז, סעיף ד.

[4] פתחי תשובה, סימן קצז, ס"ק יא: "לכאורה נראה דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר".

[5] שו"ת רב פעלים, יורה דעה, חלק ב, סימן לג. מובא בדרכי טהרה (פרק יז, סעיף ח) ובטהרת הבית (סימן יד, סעיף ה).

[6] עיין שבט הלוי, סימן קצז, סעיף ד, אות ב; ועיין טהרת הבית, סי יד, משמרת הטהרה, ס"ק ה, עמוד תצט.

[7] סדרי טהרה, סימן קצז, ס"ק ט, בשם שו"ת עבודת הגרשוני (סימן כ); חכמת אדם, כלל קיח, סעיף ו.
נימוקם של המתירים: א. שיטת ר"ת (טור, סימן קצז) המתיר לטבול בשמיני "סמוך לחשיכה". ב. גם ביום השביעי, רק אם טובלת במשך היום יש גזרה שמא תשמש עם בעלה ותראה ותסתור. אולם אם טובלת "סמוך לחשיכה", אין בכך אלא גזרת "סרך ביתה". ג. במקום שיכולה לטבול בשביעי בלילה, לא התיר ר"ת לטבול בשביעי סמוך לחשיכה. אולם אם אינה יכולה לטבול בלילה, גם ר"ת יתיר. המצוה להקדים עונה ביום אחד דוחה את גזרת "סרך ביתה".

[8] רמ"א, סימן קצז, סעיף ג; ועיין ש"ך, שם, ס"ק ט; השגת הבאר היטב, שם, ס"ק ח; דגול מרבבה על הש"ך (שם); פתחי תשובה, שם, ס"ק י.

[9] במספר מקומות (יומא, דף ח, עמוד א; נדה, דף ל, עמוד א; שבת, דף קכ, עמוד ב) מעלה הגמרא אפשרות שתנאים חלוקים האם טבילה בזמנה מצווה או לא. הטבילה האמורה היא טבילת נדה בתום שבעת ימי נידותה או טבילת זבה בתום שבעה נקיים. טעם הטבילה, כדי שלא תהא טומאה על האדם.
בימינו, שאשה טובלת אחר 11 ימים מראייתה (4+7) או אחר 12 ימים (5+7), למעשה בטלה החובה שלא להשהות טומאה על עצמו. אף על פי כן כותב הבית יוסף (סימן קצז, סעיף ב) שיש הסוברים שאשה חייבת לטבול מיד כאשר מתאפשר לה לפי התקנות שתיקנו חכמים. לדעה זו, גם כאשר בעלה אינו נמצא, מצווה עליה לטבול. דעה אחרת (ר"ת) היא שאין חובה לטבול אלא כאשר בעלה בעיר, כדי לא למנוע חובת עונה, וכן פסק השולחן ערוך (סימן קצז, סעיף ב).

[10] בזוהר הקדוש (פרשת משפטים, דף קיא, עמוד א; מוזכר בבית יוסף, סימן קצז, סעיף ב) מובא, שאין לאשה לדחות את טבילתה כדי לצער את בעלה. מדבריו משמע, שמותר לדחות את הטבילה כשיש איזו סיבה לכך, ובפרט שלהלכה הוכרע כי "טבילה בזמנה אינה מצווה" אלא רק הנהגה ראויה כדי שלא לבטל מצוות עונה ופריה ורביה  (עיין בטהרת הבית, סימן יד, משמרת הבית, ס"ק ב).

[11] שבט הלוי, סימן קצז, סעיף ב, אות א; טהרת הבית, סימן יד, סעיף ב.

[12] אף שאין לדבר מקור בש"ס ובראשונים, מובא בשו"ת שבות יעקב (חלק ג, סימן עז) "שיש חשש סכנה לטבול אם אין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין, שמהאי טעמא מניחין אצלם תינוק וסכין תחת הכרים". וכך מובא בדרכי טהרה (פרק יז, סעיף ד).

[13] שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף ה).

[14] טיפול בשיער וסירוקו בשבת - שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שג, סעיפים כו-כז.

[15] גם כשמרחיקה את ההכנות מן הטבילה עצמה כותב המחבר: "ובשעת טבילה תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערות ראשה, שלא יהיה דבר חוצץ" (שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף ו), "דדוקא בחפיפה שהוא מדרבנן מקילינן, אבל בעיוני דאורייתא לא מקילינן להרחיק כלל" (ביאור הגר"א, שם, ס"ק יט). אמנם, בדיעבד: "בימי חול, אם חפפה ועיינה עצמה היום וטבלה בליל יום אחר, עלתה לה טבילה בדיעבד, אף על פי שלא היו חפיפה ובדיקה סמוך לטבילה" (שו"ע, שם, סעיף ח).

[16] שולחן ערוך, סימן קצח, סעיף כד; ט"ז, שם, ס"ק כה.

[17] בית יוסף, סימן קצז, סעיף ב; וכן נפסק בטהרת הבית (סימן יד, סעיף ג).

[18] רמ"א, סימן קצז, סעיף ב.
אם יש צורך, כגון מחמת צניעות, שאינה רוצה לטבול ביום חול, מותר לה לכתחילה לדחות את הטבילה לליל שבת (שבט הלוי, סימן קצז, סעיף ב, אות י'; דרכי טהרה, פרק יז, סעיף כ; טהרת הבית, סימן יד, סעיף ג).

[19] חכמים גזרו (גזרת הבלנים) שלא לרחוץ בשבת את כל הגוף במים חכמים (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכו, סעיף א), אך טבילה במים פושרים מותרת (שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא, אורח חיים, סימן כד; מובא בפתחי תשובה, סימן קצז, ס"ק ב).

[20] שבט הלוי, סימן קצז, סעיף ב.

[21] שו"ת חכם צבי, סימן יא; מובא בפתחי תשובה סימן קצז, ס"ק ב.

[22] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שג, סעיפים כו-כז.

[23] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכו, סעיף א.

[24] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שב, סעיף מח.

[25] מגיד משנה על הרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט, הלכה יא; משנה ברורה, סימן שכו, ס"ק כא, כה.

[26] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רסג, סעיפים ב-ד; רמ"א, אורח חיים, סימן רסג, סעיף ט.

[27] הראשונים חלוקים האם ביו"ט מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יו"ט. הרמב"ם (הלכות יו"ט, פרק א, הלכה טז) מתיר, וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקיא, סעיף ב). התוספות (שבת, דף לט, עמוד ב, ד"ה וב"ה) אוסרים, וכן פוסק הרמ"א (שם).

[28] כדלעיל בהערה 20, וקל וחומר ביו"ט.

[29] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריג, סעיף יב; סימן תקנד, סעיף ח; משנה ברורה, שם, ס"ק יז.

[30] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנד, סעיף יט; משנה ברורה, שם, ס"ק מ.

[31] "נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה, אינה טובלת" (שולחן ערוך יורה דעה סימן שפא' סעיף ה').

[32] שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שפג, סעיף א.