הגדרת הדימום האוסר

למענה הלכתי לשאלות בטהרת המשפחה: 052-3003227

מדאורייתא, נאסרת אשה לבעלה רק אם יצא מהרחם דם בצבעים האוסרים, ויציאתו היתה מלווה בהרגשה פנימית מיוחדת, כפי שיוסבר להלן.

א. דם הבא מן המקור

הדם האוסר, בכל כמות שהיא, הוא דוקא דם שמקורו ברחם. דם שמקורו בנרתיק (הפרוזדור), לא נחשב כדם מהמקור, ואינו אוסר את האשה[1]. לכן, אשה שיש לה פצע פנימי בנרתיק, הדם היוצא ממנו הוא דם פצע שאינו אוסר. ההכרעה ביחס למקורו של הדם, אם הוא מהמקור או מהפרוזדור, נעשית על ידי חכם הבקיא להבחין במראות הדמים. לעיתים יש צורך להסתייע באחות "בודקת טהרה", אשר תציג את הנתונים בפני החכם.
האשה נאסרת כאשר יצא הדם מהרחם, גם אם טרם נראה מחוץ לגוף, והוא עדיין מצוי בחלל הנרתיק.

ב. הצבעים האוסרים

מדאורייתא, רק מראה דם בצבעים מסויימים של אדום ושחור אוסר את האשה, אך יש גווני אדום שאינם אוסרים.
כבר בזמן חז"ל, בשל החשש לטעות מחוסר בקיאות, העידו חכמים על עצמם שהם אינם מבחינים בין מראות הדמים האדומים האוסרים לבין אלו המותרים, וממילא, ההכרעה ההלכתית היא לחומרא, וכל דם בצבע הנוטה  לאדום או לשחור אוסר את האשה[2].
מראות דמים שאינם נוטים לצבעים אלו, כדוגמת צהוב, חום-צהבהב, ירוק וכדומה, אינם אסורים, אף אם ידוע שבאו מן המקור.
בין הפוסקים ישנן מחלוקות הנובעות ממסורות שונות שעברו מרב לתלמיד, כיצד לפסוק בגוונים של חום-אדמדם, אך אין פוסק המתיר צבע אדום ממש. כל משפחה תעשה לעצמה רב אשר על פיו תלך.
גם על מנת לפסוק, להקל או להחמיר, במראות דמים בצבעים המותרים (שאינם בגווני האדום), כמו מראה בצבע חום שאינו בגוון אדמדם, או מראה בצבע שחור שאינו "אדום שלקה" - יש צורך בשימוש רב של תלמידי חכמים הבקיאים במראות הדמים, המעבירים את מסורת הפסיקה מרב לתלמיד.

ג. הרגשות האוסרות

מדין תורה, אשה נאסרת לבעלה רק אם התלוותה לראיתה הרגשה פנימית מיוחדת. הפוסקים מביאים שלוש הרגשות פנימיות, היכולות להיות מורגשות בעת יציאת דם מן המקור[3]:

1. הרגשה ש"נפתח מקורה להוציא דם" [תחושה פנימית הדומה להרגשה של בקיעת בועה].
2. הרגשה ש"הרגיש גופה ונזדעזעה" [תחושה של צמרמורת פנימית מהגב ועד לאותו מקום].
3. הרגשה של זיבת דבר לח בפרוזדור [הרגשה פנימית בתוך הנרתיק. אולם, אם מרגישה את יציאת ההפרשה מהנרתיק אל הלבנים – אין זו הרגשה].

תסמינים והרגשות גוף אחרות המופיעים בימים הקודמים להופעת הוסת או בזמן הראיה (תסמינים גופניים, כמו: כאבים או התכווצויות ברגלים או בגב, בחילות, הקאות, כאבי ראש וכדומה, וכן: עייפות, דכאון, עצבנות וכדו') אינם נחשבים כהרגשות האוסרות, והן משמעותיות לעניין קביעת וסתות וחישוב ימי פרישה בלבד.

למעשה:

1. אשה שהרגישה אחת משלוש ההרגשות דלעיל, חייבת לבדוק עצמה מיד בדיקה פנימית[4]. אם לא בדקה, אסורה[5].
2. אם בדקה מיד (בתוך 5 דקות) בדיקה פנימית:
   • אם מצאה על העד הפרשה דמית - נאסרים, כמובן.
   • אם מצאה הפרשה טהורה - אינם נאסרים.
   • הפוסקים חלוקים בשאלה, מה יהא הדין כאשר לא מצאה על העד כל מראה[6].
     נפרט מספר מקרים וההלכה בהם:
     א. הרגישה ש"נפתח מקורה" (הרגשה מס' 1 דלעיל) ובדקה עצמה מיד, ולא מצאה כל מראה:
        יש מהפוסקים הכותבים שהיא אסורה[7], אולם יש הפוסקים שהיא מותרת[8]. במקרה זה, תשאל שאלת חכם כיצד לנהוג.
     ב. הרגישה ש"נזדעזע גופה" (הרגשה מס' 2 דלעיל) ובדקה עצמה מיד ולא מצאה מאומה:
        יש מהפוסקים המשווים זאת להרגשת פתיחת מקור[9], ולדבריהם, האוסרים שם יאסרו גם כאן. אך יש הפוסקים שהרגשה זו באה מסיבה אחרת, והאשה מותרת[10].
     ג. הרגישה "זיבת דבר לח" (הרגשה מס' 3 דלעיל) ובדקה עצמה מיד ולא מצאה מאומה:
        רוב הפוסקים מתירים[11].
     
3. אם בדקה עצמה בדיקה פנימית רק לאחר זמן (יש אומרים בתוך 24 שעות להרגשה[12]):
   • אם מצאה מראה טהור, יש מתירים[13] ויש אוסרים[14].
   • אם לא מצאה כל מראה על העד, אסורה לכל הדעות[15].

שופעת כדרכה

אשה המקבלת מחזור, גם אם אינה מרגישה את אחת ההרגשות דלעיל, אסורה כאילו היתה לה הרגשה, מפני שבימינו "נחלשו הגופות" ורוב הנשים אינן מרגישות.
גם אם רואה כתם גדול כתוצאה מיציאה חד-פעמית של דימום שופע, נאסרת, משום שודאי דם זה בא עם הרגשה.

הערה: בהמשך, בשיעור "מקהי הרגשה", יפורטו מקרים נוספים בהם אשה נאסרת גם בלא שהרגישה.

חזקה על הרגשה

לעיל הובא, שיש שלוש הרגשות האוסרות את האשה, אם לא בדקה עצמה לאחר שהרגישה.
עם זאת, יכולה אשה ליצור חזקה ביחס להרגשותיה, אם כאשר מרגישה הרגשה זו, בודקת עצמה מיד במשך שלוש פעמים רצופות, ומוצאת מראה טהור. בכך היא מוחזקת שהרגשה זו אינה אוסרת ואינה צריכה לבדוק עצמה כאשר תרגיש אותה שוב בעתיד[16].
לדוגמא: אשה שהרגישה פתיחת מקור, ובמשך שלוש פעמים רצופות אחרי הרגשה זו בדקה את עצמה ומצאה מראה טהור[17], הוחזקה שהרגשה זו נגרמת על ידי מראות טהורים, ופטורה מבדיקה אחרי הרגשה זו בעתיד.
יש לציין, שקולא זו אמורה רק באשה היכולה להבחין בין פתיחת מקור להוציא דם (כמו בעת המחזור או בעת דימום אחר) לבין הרגשת פתיחת מקור שונה, אשר עליה ניתן לעשות חזקה. כדוגמא: אם בעת המחזור הרגשה זו נמשכת זמן ממושך, לעומת הרגשה רגעית, קצרה בזמן.

[1] שולחן ערוך, סימן קפג, סעיף א.

[2] שולחן ערוך, סימן קפח, סעיף א.

[3] פתיחת מקור - שו"ת תרומת הדשן סימן רמו. נזדעזע גופה - רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יז. זיבת דבר לח – שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, יורה דעה, סימן נה (נחלקו עליו האחרונים, האם הרגשה זו אכן אוסרת מדאורייתא. עיין פתחי תשובה, סימן קפג, ס"ק א)

[4] שולחן ערוך, סימן קפח, סעיף א; סימן קצ, סעיף א; פתחי תשובה, סימן קצ, ס"ק ה-ו.

[5] משמעות השולחן ערוך, סימן קפח, סוף סעיף א.

[6] "לא מצאה כל מראה" משמעותו: לא מצאה מראה של הפרשה אשר יצאה מהרחם. גם אם העד ספג לחות קלה, הדבר מוגדר כלא מצאה כל מראה. הסיבה: אשה שהרגישה את אחת מההרגשות, זו עדות שיצא דבר מה מהרחם. אם נמצאה הפרשה לא-דמית שיצאה מהרחם, אנו תולים בכך את הרגשתה. אולם, אם העד ספג מהלחות הטבעית במקום – לחות שנוצרה מבלוטות בנרתיק המפרישות חומר סיכה שקוף - הפרשה זו לא באה מהרחם. לכן, אי אפשר לתלות ברטיבות זו את ההרגשה, ונחשב כאילו לא מצאה דבר.

[7] שולחן ערוך, סימן קצ, סעיף א, כפירושו בדברי תרומת הדשן; חוות דעת, סימן קצ, ביאורים, ס"ק ג; חכמת אדם, כלל קיג, סעיפים א, ג.

[8] כרתי ופלתי, סימן קצ, ס"ק ג, המפרש שלא אסר תרומת הדשן אלא כשבדקה אחר זמן, אבל אם בדקה מיד ולא מצאה מאומה - מותרת.

[9] דעת החתם סופר (מובא בפתחי תשובה, סימן קצ, ס"ק ו) שיש להשוות בין הרגשת זעזוע הגוף לבין הרגשת פתיחת המקור.

[10] חכמת אדם, כלל קיג, סעיפים א, ג. כדבריו מכריעים גם הדרכי טהרה (פרק א, סעיף יא) וטהרת הבית (פרק ז, סעיף א).

[11] הנודע ביהודה (מובא בפתחי תשובה, סימן קפג, ס"ק א) משווה בין הרגשת זיבת דבר לח לבין פתיחת מקור. לדבריו, האוסרים בפתיחת מקור יאסרו גם כאן. אולם, רוב הפוסקים מתירים (חתם סופר המובא בפתחי תשובה, סימן קצ, ס"ק ו; וכך בדרכי טהרה, פרק א, סעיף יא; ובטהרת הבית, פרק ז, סעיף א).

[12] ערוך השולחן, סימן קצ, סעיף ח.

[13] כרתי ופלתי, סימן קצ, ס"ק ג, לפי פרושו בדברי תרומת הדשן; טהרת ישראל, סימן קצ, סעיף יא.

[14] חוות דעת, סימן קצ, ביאורים, ס"ק ג.

[15] משמעות השולחן ערוך, סימן קפח, סעיף א; חוות דעת, סימן קצ, ביאורים, ס"ק ג; כרתי ופלתי, סימן קצ, ס"ק ג, לפי פרושו בדברי תרומת הדשן.

[16] החכמת אדם (כלל קיג, סעיף ג) הקל באשה הרגילה לראות ליחה לבנה אחר הרגשה "ומוחזקת בזה". מדבריו נראה, שאם בודקת אחר הרגשה ומוצאת הפרשה נקיה, יכולה להיות מוחזקת. דבריו משמשים בסיס להיתר כאן. עיין בדרכי תשובה, סימן קפח, ס"ק יח.

[17] בדרכי טהרה (פרק א, סעיף יג) כתב, שגם אם בשלוש הפעמים שבדקה לא מצאה כל מראה, גם בכך יש לה חזקה. אמנם, הפוסקים מתייחסים רק למקרה שבדקה ומצאה מראה טהור, אך מסברא, ניתן להקל גם בלא מצאה מאומה, שהרי סוף סוף הרגשה זו אינה נגרמת מחמת דם היוצא מגופה.